פסק-דין בתיק ת"א 7741-01-11

מבוא

ענייננו בתביעה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], שעניינה נזק גוף שנגרם לתובע בעת שנתקל במפגע ונפל ברחוב המצוי בכפר כנא, בתחום שיפוטה של הנתבעת.

טענות התובע

התובע, יליד שנת 1943, טוען כי ביום 21.1.2010, בעת שהלך ברחוב בכפר כנא, הוא נתקל במהמורה בכביש, איבד שיווי משקל ונפל. כתוצאה מן הנפילה נפגע התובע בכף רגלו הימנית, כעולה מן התיעוד הרפואי שהגיש ( ת/2).

התובע צירף לכתב התביעה תמונות של מקום התאונה ושל המפגע בכביש ( ת/1).

התובע טוען כי הנזק נגרם כתוצאה מרשלנותה של הנתבעת ובגין הפרת חובה חקוקה מצדה, אשר התבטאו, בין היתר, בכך שלא דאגה ולא פיקחה על תקינות ובטיחות הכביש שבתחום שיפוטה, לא דאגה לתקנו ואפשרה את השימוש בכביש שאיננו תקני ואיננו בטוח.

בגין פגיעתו, תובע התובע פיצויים כדלקמן: סך של 25,000 ש"ח בגין כאב וסבל, סך של 5,000 ש"ח בגין  הוצאות עבור טיפולים וסך של 5,000 ש"ח בגין עזרת הזולת.

טענות הנתבעת

הנתבעת מכחישה את עצם קרות האירוע ואת הנזק הנטען והיא מבקשת לדחות את התביעה. לטענתה, הכביש מתוחזק באופן ראוי ובטיחותי, היא לא התרשלה ולא הפרה חובה חקוקה ואם נגרם לתובע נזק, הרי שהוא נגרם מגורמים אחרים שאינם קשורים בה.

לחלופין טוענת הנתבעת, כי האירוע נגרם כתוצאה מרשלנות התובע או חוסר זהירותו ואין לו להלין אלא על עצמו.    

הנתבעת מכחישה גם את הנזק הנטען וטוענת כי מדובר בנזקים מוגזמים ומופרזים.

שאלת האחריות

לאחר עיון בכתבי הטענות ובכל חומר הראיות ולאחר שמיעת העדויות, שוכנעתי כי התובע הוכיח כי האירוע אכן קרה כפי שהוא טוען וכי הנתבעת אחראית לפציעתו.

עדותו של התובע בבית המשפט הייתה עדות מהימנה ועקבית ונתתי בה אמון.

ראשית, נתתי אמון בטענת התובע בדבר עצם קרות האירוע ומיקומו. על פי עדותו, התאונה התרחשה בכביש הכניסה והיציאה מכפר כנא, כביש המשמש הן לתנועת רכבים והן למעבר הולכי רגל, שבצדיו חנויות ובתי מגורים (עמ' 3 שורות 17-21 לפרוטוקול).

התובע הגיש תמונות של מקום האירוע ( ת/1), תמונות אותן צילם לטענתו יום למחרת האירוע (עמ' 3 שורה 24 לפרוטוקול). מעיון בתמונות עולה, כי מדובר ברחוב בעל סימני היכר מובהקים: במקום המצולם מסתיים באחת קטע הכביש הסלול באספלט, ומאותה נקודה ממשיך תוואי הרחוב (הכביש) כשהוא מרוצף כולו, משמע - לכל רוחבו, באבן משתלבת, כאשר מרכז הכביש מרוצף באבנים גדולות ושולי הכביש באבנים קטנות יותר.

הנתבעת לא סתרה את הטענה כי רחוב זה, בעל אותם סימני היכר מובהקים, אכן מצוי בשליטתה ובתחום אחריותה.

מעיון בתמונות המקום עולה באופן ברור, כי אין כל ממש בטענת הנתבעת כי הכביש "מתוחזק באופן ראוי ובטיחותי". אותו קטע כביש המרוצף באבן משתלבת, הינו משובש לחלוטין, האבנים אינן מחוברות כהלכה לקרקע, חלקן בולט וחלקן שקוע, ולאורך קו התפר שבין קטע האספלט לתחילת הריצוף, נפער שקע אורכי בכביש - אותו "בור" בו מעד התובע לטענתו - שבהחלט מהווה מפגע בטיחותי.  

על פי עדות התובע, שכאמור נתתי בה אמון, על פי הסימון שסימן על גבי התמונות (ת/1, עמ' 3 שורות 20-22 לפרוטוקול), התובע צעד במרכז הכביש ומעד באותו שקע שמצוי במעבר בין קטע האספלט לקטע המרוצף. התובע כינה שקע זה כ"בור" וכ"מהמורה", ביטויים עליהם חולקת הנתבעת, אולם משתועד המקום בתמונות, הרי שאין טוב ממראה עיניים ויש בתמונות אלה כדי לתמוך בטענת התובע כי מדובר במפגע שנגרם בשל הפרדה שנוצרה בקו התפר בין האספלט לבין הריצוף באבן משתלבת (עמ' 5 שורה 2 לפרוטוקול).